אני רובוט

אני בסה"כ רובוט! רובוט משוכלל ומתוחכם אמנם, אבל רובוט !
התגלית הזו נחתה עלי כאשר ניסיתי לבחון מי אני באמת. הבנתי שהמקום הכי טוב
ב לבדוק זאת הוא הזכרון שבמוח שלי, אז הלכתי להתבונן מה קורה בפנים.
חשבתי שאמצא רעש והמולה, דיונים ומערכי קבלת החלטות, מחשב על עם כמות אדירה של דיסקים והגה אחד שמנווט אותי. זה לא קרה.
מה שמצאתי היה לוח ענק עם מליארדי כפתורי הפעלה. הכפתורים היו מחוברים לתבניות סגורות ואטומות, שלא היתה לי גישה אליהם. ממול היתה אצבע, שכל הזמן לחצה על כפתור זה או אחר ובכל לחיצה, חשתי שאני נזכר במשהו, מרגיש תחושה לגביו ופועל אוטומטית. זה היה מפחיד, אז ניסיתי להתחבר לאצבע ולהשתלט על הפעולה שלה. נאדה, זיפ, גורנישט, כלום לא קרה. לא היתה לי שום דרך להתחבר לאצבע והיא המשיכה כל הזמן להפעיל אותי, לגרום לי לחוש, לחוות זכרונות שלא ממש רציתי לזכור ולבצע פעולות שבכלל לא רציתי לבצע.
בדקתי לאן האצבע מחוברת וראיתי שהיא מקשיבה לכל מה שקורה, הן בחוץ והן לרב שיח שמתקיים בין התבניות שהכפתורים מפעילים. כאן כבר עלה החשד הראשוני, שאני חולם שאני רובוט, ותיכף אתעורר, שטוף זיעה ואגיד "איזה חלום מפחיד". זה לא קרה כמובן.
ניסיתי להקשיב למה שהאצבע מקשיבה ושמעתי מכר שלי אומר משהו והתחושה היתה של זעם ומייד תקפתי אותו במילים חריפות. האמת שלא באמת רציתי לעשות זאת, להיפך, ממש רציתי לשמור על מערכת יחסים טובה איתו. אז מה קורה כאן? למה אני הורס מערכת יחסים עם מישהו שאני רוצה כחבר? זה גרם לי לתסכול עמוק והחלטתי לבדוק מה יש במבנים האלו שגורם לי לפעול בצורה שפוגעת בי. מאחר ולבד לא יכולתי לעשות זאת, בקשתי מחבר שיסתכל פנימה ואולי יצליח לראות מהן התבניות האלו שהכפתורים מפעילים.
החבר הסתכל וסיפר לי שהוא רואה בתוך כל תבנית, רישום של מה שפעם קרה, מה היתה החוויה ואיך צריך להגיב. בקשתי שיבדוק את התאריכים שבהן התבניות נוצרו והתשובה היתה שהן נוצרו מזמן. חלק בינקות, חלק בילדות ומעט בחיים הבוגרים. הדבר המעניין שהוא גילה הוא שככל שהתבנית גדולה ועוצמתית יותר, תאריך הייצור שלה הוא ישן יותר. שאלתי האם יש לתבניות תאריך תפוגה והוא חיפש ולא מצא.
עכשו כבר הייתי מבוהל לחלוטין ועשיתי ספירת מלאי ובדקתי סטטוס:
  • יש לי תבניות שקובעות מה אני מרגיש ומה אני עושה.
  • אין לי אפשרות לראות ו/או לשנות אותן.
  • הן בכלל תבניות פעולה של תינוק / ילד / נער. (מה לי בגילי המופלג, עם תבניות התנהגות וחשיבה של תינוק או נער).
  • מה שנעץ את המסמר האחרון בארון, היתה התחושה המצמררת, שלא רק שהתבניות אינן מתאימות למי שאני היום, אלא שאין לי בכלל שליטה לגבי מתי הן מופעלות.
מתוך הבלבול והחרדה, עלו השאלות המתבקשות:
  • האם אני באמת חושב, או מה שאני קורא לו חשיבה, אינו אלא תהליך של רפלקס?
  • האם אני באמת "רוצה", או התבניות "רוצות" עבורי?
  • אם התבניות "רוצות" עבורי, איך אני יודע שהן "יודעות" מה טוב עבורי?
  • אם התבניות הינן ישנות ולא משקפות את מי שאני כיום, אז מהי בעצם נקודת ההשקפה שלי על מה שקורה, מה לגבי המציאות, אמת או סיפורים, משמעויות אמיתיות או שגויות או לא רלוונטיות?
  • מהי נקודת המשען הארכימדית שתאפשר לי להזיז את העולם שלי? כלומר אם אצליח לשנות את התבניות שלי כפי שאני רוצה, לאן אני יכול להגיע?
  • האם אוכל לשנות דפוסי התנהגות, כדי לקבל תוצאות שונות? כי איינשטיין הגדיר שגעון, כ"עשיית אותם הדברים באותה הדרך תוך צפייה לתוצאות אחרות"
  • איך אני יכול בכלל לגשת לאותן התבניות כדי למנוע התנהגויות שממש פוגעות בי?
הבחנתי שהשאלות טובות, מה זה טובות, ממש מצויינות, אלא שאין לי מושג איך להתחיל ולענות עליהן. באותו הרגע נזכרתי בתקרית עם המכר שלי שאמר משהו וחטף צעקות והבנתי שהוא דבר אל המבוגר שבי ואני הקשבתי כילד הקטן, שהתבנית שהופעלה, היא הזכרון שלו. ההבנה שהגיעה היתה שכל מה שהמוח הינו, הוא מכונה אוטומטית, שלא יודעת מהו זמן ומה נכון ומתאים, שבה נוצרות תבניות ובה מופעלות תבניות, מבלי שלמוח תהיה אמירה בנושא. ממש כמו שמכה מתחת לפיקת הברך שלי יוצרת תנועה רפלקסיבית של הרגל. במילים אחרות, אין פעולת עיבוד במוח, אלא רק ברירה בין תבניות, שגם היא אוטומטית לחלוטין.
כאן המקום להביא ציטוט מפיו של אחד מגדולי חוקרי המוח של זמננו, פרופסור ג'וליו טונוני שכתב במאמר מ 2014 ""…Such as a brain, and the environment to which it is adapted, is not one of "information processing" but rather one of "matching" between internal and external causal structure.."  או בעברית של יום יום, וכך, המוח והסביבה אליה הוא מותאם, אינו מרחב של עיבוד מידע, אלא מרחב שבו מתרחשת "התאמה" בין מבניים חיצוניים ופנימיים, שהינם סיבתיים. כפי שנוכח מהציטוט, אין במוח, על פי פרופסור טונוני, שום תהליך למעט קשרים סיבתיים בין התבניות לסביבה.

זו תמונת המצב של מי שאני. רובוט שמופעל כבובה על חוט, על ידי כל מי ומה שמסביבי.

האם "להיות רובוט". היא תכונה שמיוחדת לי? האם אתה הקורא יכול לגלות משהו דומה בעולם החוויות שלך? מה המשמעות של להיות רובוט? איך לוקחים שליטה על המנגנון הרובוטי? האם כל השיטות הקיימות לסיוע נפשי, כטיפול פסיכולוגי, אימון, NLP, פסיכו דהרמה, ייעוץ,וכו', עומדות בפני עצמן, או כל כולן, ורסיה של אותו הדבר, שהוא בנייה ושינוי של תבניות המוח? איך ניתן להשפיע על יצירת תבנית מוח מאוזנת ומקדמת? על כך ועל הגישה ההוליסטית - לְמִידָע – "למידה מוכוונת מדע", במאמרים הבאים.
 

 
 
 
יגאל אפרתי מאמן טרנספורמטיבי  אימון אישי, משפחתי ועסקי. 054-7855144 , yigalef@gmail.com ,  רבי עקיבא 5 הרצליה 46423