הרובוט הלומד  
חלק א'
 
 

במאמר הקודם גיליתי שאני רובוט, שאני מופעל על ידי העבר שלי שהפך להיות גם העתיד שלי ושמה שיקרה לי הוא מה שכבר קרה, בחינת "הכל קבוע". השאלה שאני מעלה לדיון כאן עם עצמי ואתכם היא, האם גם החלק השני של הביטוי "והרשות נתונה", רלוונטי?
על פי מה שראיתי, מי שקובע את ההתנהגות שלי, הם האצבע והתכולה של כל תבנית שמופעלת. האם אפשר לקבל שליטה כל שהיא על האצבע? התשובה היהודית הקלאסית היא "כן ולא":
  • לא- כי תמיד הסביבה תפעיל את האצבע.
  • כן – כי (אולי) יש לי אפשרות לשלוט על מה יהיה התוכן של התבנית שהאצבע בחרה.
לגבי האצבע כבר נוכחתי שאין לי דרך לצור איתה קשר וויתרתי על זה. נשאר לבחון האם אני יכול להיות גורם משפיע על תכולת התבניות שבמוחי?

פער ודיסוננס
המאפיין המיידי שבלט, למרות שלא הצלחתי להסתכל פנימה את תוך התבניות שבמוחי, היה שכדי שתבנית תיווצר, או תעובה, היה צריך להיווצר פער בין המידע הרצוי, למידע בתבניות הקיימות. ברגע שהפער נוצר, הופעל מנגנון של דיסוננס, שהחל לבנות, בצורה אקראית, תבנית חדשה שתתן מענה לאות  שנכנס. מסקנה מכך היא, שאין תוספת של מידע ללא יצירה של פער. אם התהליך שהדיסוננס חולל, לא יצר תבנית פועלת, הרי שנוצרה חוויה של תסכול, שיצרה תבנית חוויתית של תסכול.
שוב בקשתי מהחבר שיסתכל לתוך התבניות שבמוחי ו"יצלם" מה יש בהן כדי שאוכל להבין. מה שהתקבל היה בעצם מבנה טבלאי מסודר שבו נרשם, בצורה סיסטמטית, מהו זכרון החוויה, שהתבנית מכילה, מה הפעולה לביצוע ומה המשקלים של עוצמת התבנית ועוצמת מרכיב המשמעת. כמו כן הכילה הטבלה את תאריך יצירתה ואת הסימול הקודם, שאפשר את יצירת הסימול החדש. התוצאה של המבנה הזה היא שהשלב האחרון הוא המשפיע, שהפעלת התבנית, מעלה את הזכרון של עצם יצירתה ושבו-זמנית, הפעולה הרשומה, מתבצעת.
ציון העוצמה התברר כמרכיב שמשפיע על איזו תבנית תבחר על ידי האצבע, במתאם לאותות שנקלטו.
 
מבנה של התבנית "אני לא אצליח" ותהליך בנייתה.
החוויה
תאריך יצירה
סימולים משתתפים
פעולה לביצוע
רמת עוצמה  1-100
תבנית
משמעת
"אני לא אצליח"
1967
אני לא שווה בריחה
95
10
אני לא שווה
1964
אין לי מזל ויתור
80
10
אין לי מזל
1963
אני לא יכול ויתור
60
10
אני לא יכול
1962
אני לא כמו האחרים חוסר החלטיות
50
15
אני לא כמו האחרים
1958
לא אוהבים אותי תוקפנות
30
15
לא אוהבים אותי
1956
מנדים אותי ריצוי
20
20
מנדים אותי
1953
אני לבד ריצוי
10
20
 
 
מעיון בתבנית, נראה בברור, שכל שינוי של התבנית, התבסס על סימולים קיימים. לא ניתן מן הסתם, לצור סימולים חדשים שאין לגביהם התבוננות קודמת. סימולים לא מומצאים, הם נבנים נדבך על גבי נדבך.
כמה זה פשוט. התבנית נבנית מראש וכך גם השקעת הזמן והאנרגיה. ברגע האמת, אין מקום לעיכוב והפעולה יוצאת לדרך, במקביל עולה זכרון החוויה שיצרה את התבנית. הכל אוטומטי ואין לי שליטה על הנעשה ועל התוצאה. המרכיב היחיד שיכול לעצור את הפעלת התבנית וליזום בחירה בתבנית אחרת, הוא מרכיב המשמעת, שאותו אוכל לנצל לצורך השפעה על התוצאה הסופית. המשמעות של ציון העוצמה היא כפולה:
  • ככל שציון העוצמה גבוה יותר, כך גדולה ההסתברות שהתבנית תבחר.
  • ככל שציון המשמעת יגבר על ציון העוצמה, כך תפחת ההסתברות שהתבנית תופעל.
מרכיב המשמעת הינו סוג של אפשרות לדחייה של התבנית, למרות התאמתה לאות המתקבל ויצירת תהליך חדש של בחירה. המשמעת נוצרת באמצעות הסוג השלישי של הלמידה (טרנספורמציה), שלושת רכיבי הלמידה, ידונו בהמשך.  במילים של בני אדם, מרכיב המשמעת הוא זה שהופך אותי למבוגר, שמסוגל לשלוט על הדחפים ולפעול בצורה "הגיונית" (או שלא ).

תבנית נוספת שהיא נייטרלית, היא התבנית של לימוד השפה. נקח למשל את התבנית של לימוד קריאה

 
החוויה
תאריך יצירה סימולים משתתפים פעולה לביצוע רמת עוצמה  1-100
תבנית משמעת
קריאת והבנת משפט
1957
הבנת והכרת מילה חיבור בין המילים במשפט, ליצירת משמעות
95
0
הבנת והכרת מילה
1956
קריאה והבנת אות הכרת המילה בנפרד מהאותיות המרכיבות אותה
95
0
קריאה והבנת אות
1956
  הכרת "אות"
95
0
 
 
נקודה חשובה ביותר. כיוון שהקריאה היא משהו שחייב להיות מדוייק ככל האפשר, הרי שהעוצמה היא מקסימלית וההפרעה במקרה הזה, קרי המשמעת, אינה קיימת למעשה. בצורה כזו נבנו התבניות של המתימטיקה, הספרות, המוזיקה, ההתנהגות החברתית,  היחס לעבודה, ובעצם כל מה שקלטתי והפנמתי הן בבית, הן בבית הספר והן מהסביבה. במילים אחרות, מי שאני הוא כל מה שלמדתי וכלול בתבניות שלי. התבניות הן הזכרון שלי ואין שום מקום אחר שבו קיים זכרון. אם תחשבו על זה, זה אפילו הגיוני, שכן אין במוח אפליקציות, כך שאין מי או מה, שיגש לזכרון, בצורה יזומה.

סיכום ביניים:
  • מי שאני הוא, זה כל מה שלמדתי ומתממש בתבניות המוח הרפלקסיביות שלי.
  • תהליך הלמידה הינו רפלקסיבי לחלוטין.
  • למידה היא כלל האפשרויות ליצירה ושינוי של תבניות המוח שלי.
  • כל שינוי בתבניות המוח שלי, משמעותו שינוי של מי שאני.
     
    הנגזרת מכך היא שכל פעולה שמשפיעה על מבנה התבניות במוחי, הינה פעולת למידה, בלא קשר לשם שניתן לה. בין אם מדובר בלימוד חומר חדש, העמקת הלימוד והתמחות, טיפול פסיכולוגי,אימון, ייעוץ וכו'. למעשה אין הבדל בהגדרת התוצאה הסופית וכל ההבדל הוא בשיטה להשיג את התוצאה הנכספת. הסיבה שכל הגישות מצליחות חלקית, היא כיוון שהן מראש, מוכוונות לפעול ממקום תחום ולא בגישה ההוליסטית שלמידע, מציעה.
למיטיבי לכת, אין במוח IF אפליקטיבי, כלומר, אם קורה A אז התגובה היא B. כל שיש הם רק שערים לוגיים כמו במעבד, שיוצרים את התבנית עצמה. המשמעות היא שבעת שמגיע אות , אין בחירה מודעת בין תבניות, אלא התבנית נבחרת בצורה אוטומטית. כאן המקום לצטט את אחד מהמוחות הגדולים ביותר בתחום חקר המוח, פרופסור הוראס בארלו שהתייחס לעבודה מוקדמת יותר של מדען בשם  Oliver Selfridge (1959) .

I think the key element here is that the demons shriek with a loudness that is supposed to indicate directly the importance of their message for the next stage of processing; they not only signal, they also attract attention. Since I am arguing that the prior probability of the current scene is one factor that determines its importance for association formation we need a Probabilistic Pandemonium in which the shrieks signal definite attributes of the stimulus as in Selfridge’s model, but their loudness has a probabilistic interpretation: they signal how unexpected the occurrence of an attribute is on the evidence given by past history and the current presence of other attributes.

"אני חושב שאלמנט המפתח כאן הוא שהשדים צווחים בעוצמה שהיא במתאם עם  החשיבות של המסר שלהם לשלב הבא של העיבוד; הם לא רק מאותתים, הם גם מושכים תשומת לב. מאחר ואני טוען כי ההסתברות המוקדמת של הסצנה הנוכחית הוא גורם אחד שקובע את חשיבותו ליצירת ההקשר והחיבור לאסוציציה אנחנו צריכים מרחב הסתברותי שבו הצווחות מגדירות את המאפיינים המובהקים של הגירוי כמו במודל של Selfridge, אבל לעוצמתם יש פרשנויות הסתברותיות. הם מצביעים על הסבירות שמאפיין מסויים יופיע, על בסיס נסיון העבר ועל המצאותם של מאפיינים אחרים בגירוי הנוכחי."
 
 
יגאל אפרתי מאמן טרנספורמטיבי  אימון אישי, משפחתי ועסקי. 054-7855144 , yigalef@gmail.com ,  רבי עקיבא 5 הרצליה 46423